מיכאל ירמק נ' אלאב אופנה בע"מ ואח'

החלטה

לעניין הנתבעים 1 ו-2

הרקע

במהלך דיון, ביום 21.11.07, בעקבות התרשמותי לטובה מעדותו של הנתבע 2, שהוא הבעלים של הנתבעת 1, קיבלו הצדדים את הצעתי (עמוד 20 לפרוטוקול) וניתן פסק דין, בהסכמה, הדוחה את התביעה כנגד הנתבעים 1 ו-2, זאת מבלי למצות את ההליכים לבירור גירסתו.

ביום 15.5.08, הפניתי את תשומת לב הצדדים לכך שייתכן והנתבע 2 אינו אותו אדם תמים כפי שהצטייר בעדותו ביום 21.11.07, זאת כיוון שהתברר לי, מתיק אחר, כי לנתבע 2, מיוחסת פעילות, לכאורה בלתי הוגנת, ואף חמור מכך.

הצדדים הגיבו על החלטתי, וביום 1.7.08 הוריתי כי תיק זה יתנהל בדרך הפורמאלית, לבירור החלוקות שבו לגופן, וביטלתי החלטה פרוצדוראלית קודמת (מיום 14.3.07, אם כי בהחלטה נכתב בטעות 14.3.08).

יחד עם זאת, נשמטה מן ההחלטה, מיום 1.7.08, הוראה ברורה בדבר ביטול פסק-הדין, מיום 21.11.07, לעניין הנתבעים 1 ו-2.

ראוי להדגיש כי הדבר משתמע מן ההחלטה, אולם, על דרך של השמטה מקרית, המילים "פסק הדין מיום 21.11.07 מבוטל" לא נכתבו באותה החלטה.

כמו כן, הנתבע 2, בתצהירו, אשר הוגש ביום 11.6.08 (בעקבות החלטתי מיום 15.5.08), מדגיש כי הוא אינו מתנגד לביטול פסק הדין וחידוש ההליכים כנגדו (פסקה ו' בעמוד 9 לתצהיר).

כך, היה ברור לכל כי הנתבעים 1 ו-2 הוחזרו אל שולחן הדיונים.

למרות זאת, בישיבה מיום 3.1.10, ביקשה ב"כ הנתבע 2 שלא לבטל את פסק הדין מיום 21.11.07, בו נדחתה התביעה נגד הנתבעים 1 ו-2, והיא הפנתה את תשומת לבי לכך שעד לאותו השלב הנתבע 2 לא היה מיוצג.

איפשרתי לב"כ הנתבע 2 להגיש מחדש את עמדת הנתבע 2 להחלטה מיום 15.5.08 בכתב, עם אפשרות לתגובת הצדדים האחרים.

ב"כ הנתבע 2 הגישה את תגובתה וכן הנתבע 2 הגיש תגובה בשם נתבעת 1.

אלו עיקרי התגובות:

תקיפת ההחלטה מיום 15.5.08 –

בראש ובראשונה תוקפים הנתבעים 1 ו-2 את החלטתי מיום 15.5.08, בטענה כי מדובר ב"החלטה הזויה, בלתי שיפוטית בעליל, מנותקת מכל סדרי הדין והאתיקה המקצועית החלה על שופטים" (סעיף 7 לתגובה).

אתעלם מסגנונה המתלהם של ב"כ הנתבע 2, אשר בוודאי חורג מדיני האתיקה של עורכי דין, ואינו מכבד את הכותבת, ואתייחס לגופן של טענות.

פסק הדין מיום 21.11.07 ניתן עפ"י המלצתי, בהסכמת הצדדים, והוא פסק דין של פשרה לכל דבר ועניין.

בפסק הדין אין כל ממצאים עובדתיים או הכרעות שיפוטיות.

בבסיס פסק הדין עומדת הנחה אחת ויחידה – התרשמותי מן הנתבע 2 כאדם תמים, ישר ואמין, אשר נקלע במקרה לאירועים נשוא התביעה, על אף שאין לו כל קשר וזיקה אליהם.